מערכת פורטל "עומרי חיון" מפנה תשומת לבכם כי מי שתייצג אותנו באירוויזיון הקרוב עוד לא בת 22 וכבר הכוכבת הכי מדוברת בארץ. עכשיו, נועה קירל חושפת גם על הצד הפחות פוטוגני של המעמד הלחץ לזכות, הפחד לקחת סיכונים, ומדברת לראשונה אי פעם על הטיפול שהיא מקבלת בשנתיים האחרונות כדי להתמודד עם הכל. כל הפרטים
"איזה כיף! האמת שהייתה לי שנה מטורפת, שנה של הרבה עשייה, של הגשמת חלומות, של דברים שהפתעתי את עצמי איתם כמו ההופעה בפארק הירקון. אפשר להגיד שזו השנה הכי משמעותית בקריירה שלי עד כה" פותחת ואומרת קירל. אז איך זה מרגיש להיות הכוכבת הכי גדולה בישראל? "זה מטורף. אני לא חושבת שאפשר לעכל עד הסוף משהו כזה. עבדתי נורא נורא קשה ואני עדיין עובדת בשביל להיות בסיטואציה הזאת. זה פסיכי".
איך זה באמת להיות כוכבת בסדר גודל שלך? "זה מצחיק, כי אתה אומר כוכבת אבל ביום יום אני לא מרגישה את הכוכבות. אני עובדת, אני קורעת את התחת. אני הולכת מפה לשם, מופיעה, אני עושה 17 הופעות בשבוע, מוציאה את השיר, מסיבת עיתונאים עד שלוש בלילה… אחר כך, כשזה נגמר, אז אתה אומר 'וואו, זה מטורף', אבל אחרי חמש דקות אני חוזרת לעבוד – אז אני לא באמת מרגישה את הכוכבות, אבל זה גם מה ששומר עליי שפויה. להתרכז ומה יהיה הדבר הבא וזה שאני עובדת כל היום ועוברת מדבר לדבר".
כששואלים את הסוכן הוותיק שלה, רוברטו בן שושן, שמזוהה איתה יותר מכל, מתי הוא הבין שיש פה משהו אמיתי, הוא מספר: "התחלתי להאמין כשראיתי שהיא רצינית. שהיא באה להיות זמרת, לא עוד כוכבנית של רגע". מאז שפרצה לתודעה קירל לא נחה לרגע. ממש כמו מילות השיר פנתרה: "כל היום אני בכל מקום, אין דקה לנשום", היא לא עוצרת לרגע.
כמה מכם זוכרים שנועה התחילה את דרכה אל הצמרת בתור כוכבת ריאליטי בתכנית "פושרז" של הוט בידור ישראלי שם בשנת 2015? עבור מי ששכח, נזכיר לכם כי במרכזה של התוכנית עמדה קבוצת ילדים מוכשרים יותר ופחות והוריהם שדחפו אותם אל התהילה. בעוד שעבור רוב הילדים, היה ניכר כי הרצון הגדול לפרסום הגיע בכלל מהוריהם – במקרה של קירל בת ה-14 היה ברור שהיא זו שיוזמת, רעבה ומסתערת על המטרה, ושהוריה רק תומכים ומתלווים אליה למסע.
בגיל 22 את תופיעי על הבמה הכי גדולה בעולם. "זה משוגע, אני עוד לא מעכלת את זה. זה משהו מאוד לאומי, רשמי, מכובד – ואני לגמרי מרגישה גם שהמדינה מאחוריי ומחבקת אותי ונורא רוצה את זה. זו תחושה מטורפת". יוצא לך לחשוב על זה לפעמים כשאת לבד בלילה? "כן. גם ככל שזה מתקרב אני אומרת 'זה קורה', כאילו, זה עוד שנייה וכבר השיר יצא ויש פידבקים מאנשים וזה מתחיל להיות ממש אמיתי".
מפחיד אותך לזכות? "אני חושבת שהכל מפחיד. מפחיד לזכות, מפחיד לא לזכות, מפחיד לקחת סיכונים – אבל אני לא יכולה לתת לפחד לנהל אותי, ואני מרגישה שמהיום הראשון בקריירה שלי לקחתי סיכונים ופשוט הלכתי על זה". אנחנו פוגשים אותך שבוע אחרי יציאת השיר יוניקורן, תספרי לי על מה שעברת מאז? "כל כך חיכיתי שזה ייצא ואיזה כיף שזה בחוץ. אני מרגישה שכל המדינה מחבקת ואנשים כל הזמן מדברים איתי על זה ברחוב ואין תחושה יותר כיפית מזה. באמת כל כך חיכיתי לשמוע כבר את התגובות של הקהל".
את מרגישה שאת מצליחה לאחד את העם עם השיר? "באיזשהו מקום כן. מהתגובות שאני מקבלת, כן. אני שמחה שאנשים מוצאים בי את התקווה הזו, וזה מה שיפה במוזיקה שהיא יכולה לאחד". איך מצליחים להשתחרר מהלחץ המטורף הזה? "אני מדברת לעצמי כל הזמן, אני מדברת עם אנשים על זה, יש לי את הצוות שלי שתומך בי, את המשפחה, כל הזמן יש שיח של להבין שצריך לשחרר. בא לי שזו תהיה חוויה כיפית שאני אזכור לכל החיים ולא בא לי שאני אתן ללחץ להשפיע יותר מדי".
החלטת ללכת לפסיכולוגית? "אני חושבת שלפני שנתיים בערך, משהו כזה. כשהייתי יותר צעירה – אני עדיין צעירה, אבל אז הייתי ממש צעירה – פחות חשבתי על הדברים השליליים ועל הנפש. נורא רציתי ועשיתי כל דבר ופתאום יש איזה שלב שאתה מתבגר ואתה מבין שאתה צריך לשמור על עצמך". קרה משהו לפני שנתיים? "לא, ברוך השם לא קרה משהו. לפעמים יש אמנים שבאמת עוברים חוויות פחות נעימות ומשברים ואני יכולה להבין למה כי זו עבודה מאוד קשה וצריך להיות עם עור של פיל ואתה תמיד חשוף לעיני כולם. לי ברוך השם לא קרה משהו ובגלל זה אני גם מטופלת, כי אני חושבת שצריך להיות מוכנים לכל תרחיש שלא יבוא".
הפוסט נועה קירל חושפת: ״אני לא רובוט, אני לא אומרת שהכל טוב״ הופיע לראשונה ב-עומרי חיון.
